דנה אורנשטיין אסף גלין, רעות בן יוסף ורותם גינת

בשנת 2011 יצא לדרך "מסע יובל". 

מסע  לזכרו וברוחו של יובל נועם ז"ל , חבר תנועה שנהרג בשנת 2009 במהלך טיול בחו"ל. בהובלת הוריו ומשפחתו ובשותפות התנועה נוצר המסע. תהליך שנתי שמורכב מסדרה של טיולים בארץ , בקבוצה של חברי תנועת הבוגרים והוריהם. מאז יצאו כ 15 קבוצות למסע. כ22 איש בכל קבוצה. כל קבוצה כזאת הודרכה על ידי מלווה מהתנועה.

שחר היה חניך בקבוצה הראשונה של מסע יובל של שכבת ר"פ, יחד עם אימו מיקי, בשנת 2012.

בהמשך, חבר שחר לצוות המרכז של המסע וליווה והדריך שתי קבוצות משכבות ש"ד ור"ש. 

שחר היה חבר מרכזי בעיצוב המסע הרגיש והמיוחד הזה, והוא רקם אותו בדמותו. בשותפות, ברגישות, בחתירה לאמת, בידי אומן, ובאחריות גדולה.

ראינו בימים האחרונים בתגובות לפוסטים בפייסבוק אנשים רבים , הורים וילדים, שכותבים ששחר הדריך או ליווה אותם במסע יובל ועד כמה היה משמעותי המפגש שלהם איתו שם. 

נדרשת איכות מיוחדת של אדם להוביל מסע ומפגש אנושי מורכב ועדין שכזה. 

אדם כזה שיכול לבוא ולפגוש אנשים במקומות האינטימיים ביותר שלהם, הרגישים והחשופים כמו היחסים עם ההורים שלהם ולהיות נוכח , להקשיב, לנווט, להציע דרך, לחבר, לתמוך. ..  

אדם שיכול ללכת איתם את הדרך הסבוכה של התבגרות ונפרדות, מתוך קשר, של כעסים וחוסר הבנות ושל הרבה רצון באהבה ובקרבה. שחר היה אדם כזה. שלא נרתע ממה שהמסע הזה מביא לחיים שלו. ממה שהוא מעניק לחיים של אחרים. חלקו האחרון של המסע מסתיים במצפה רמון, ולאורך השנים היו קבוצות ההורים וחברי התנועה הבוגרים מגיעות לסייר, להכיר ולפגוש את החיים הבוגרים של חברי התנועה במקום, את משימותיהם ומפעליהם המגוונים ביישוב. כל פעם מחדש ישבנו מול שחר (וחברים נוספים) לשיחות מאלפות על איך בונים חיים של הגשמה במקום, איך רוקמים שותפויות אמת מבלי להתנשא, בצניעות גדולה, איך נולדים לעולם עוד ועוד חלומות על חינוך וקהילה ותנועה... מהשיחות האלו תמיד יצאו משתתפי הקבוצה הצעירים והמבוגרים נפעמים מהכנות והבטחון של שחר להציג גם את הקשיים והקונפליקטים של החיים ולהשאיר את כולנו עם דילמות אמיתיות על החיים שלנו כאן בארץ הזו. 

זכורה לנו במיוחד אמירה של שחר בסיור של אחד המסעות במצפה רמון, לפני כמעט עשור. אחד ההורים ביקש לשמוע מה הנתונים המספריים של פעילות התנועה במצפה רמון ושחר ענה : 

על החיים והמשימות שלנו לא צריך להסתכל במצלמת סטילס, אין מה לצלם רגע אחד ולבחון רק אותו. נכון להסתכל על התהליך, על המגמה... על השאלות שאני בוחר לשאול את עצמי בתור תושב מצפה, וכמה הן מכוונות לשותפות ולעשייה. אם תסתכל על החיים שלנו רק בסטילס תפספס הרבה מאד (ציטוט מהזיכרון...). 

עצוב וכואב כל כך לחשוב שבפעם הבאה שקבוצות מסע יובל יגיעו למצפה רמון, הם יפגשו גם עם חסרונו המהדהד של שחר האהוב. 

אנחנו מודות על הזכות להיות איתו ברגעים הקטנים ובשיחות הגדולות של היצירה הזאת. על הזכות להיחשף לרגישות העדינה, להכיר לעומק, לרקום שותפות וחיים יחד. 

מסע יובל לא היה ולא יהיה אותו מסע בלעדיו.

 דנה, אסף, רעות ורותם