הספד לסבא אלפרד

07/08/2018

סבא נולך ב1925 של המאה הקודמת, וראה בעיניו את העולם משתנה ואת ההיסטוריה נוצרת.

חיים גורי אמר פעם שכשאתה נוכח באירועים היסטוריים לפעמים קשה להבין את גודל המאורע, רק אחרי שהדברים שוקעים ניתן להבחין בהם בפיקחון ולהבין את שאירע. מעניין לנסות לחשוב מה הוא הבין תוך כדי הדברים על מה שקורה...

איך זה להיות ילד ברומניה בין שתי מלחמות עולם. איך זה לעבור את גיל ההתבגרות בתוך מלחמת עולם על אדמת אירופה המקוללת, ואיך ממשיכים לחיות על אותה אדמה גם כשהמלחמה מסתיימת? מה זה עושה לך כשאתה מבין שאתה ומשפחתך ניצלתם מגזרות השמד רק בגלל מנהיגים עם יותר מידי כוח והפוליטיקה שהם ניהלו?

ובשנים הבאות, ההמתנה הממושכת לאישור לעלות עם המשפחה לישראל, והמשפחה שנשארה שם, ובכלל הרצון הזה להגיע לכאן ולחיות דווקא פה, והאנשים והרכוש וכל החיים שנשארו מאחור. בישראל גם לא היה פשוט. אפשר להבין מהסיפורים שלו על ההתמודדות עם קשיי קליטת עלייה בישראל של סוף שנות ה-60, ולאבד את האישה שלך מהמחלה הנוראה כשהכול עוד כל כך חדש וטרי. סבא המשיך לגדל לבד שתי בנות מתבגרות ומבוגרות ועבד לפרנסת המשפחה עד שפגש את פיקו והתחתן מחדש.

כל אלו הם רק כותרות של חיים שלמים ומלאים בסיפורים, הרפתקאות, חוויות וקשיים – שאני עוד קיוויתי מאוד לגלות. הגעתי אליך מספר פעמים כיד ללמוד יותר ולשמוע, היית מצחיק, זכרת המון, הקראת לי קטעים ברומנית מהספקים שכאילו הייתי אמור להבין, ראינו ביחד משחקי טניס ארוגים והסברת לי מי נגד מי ואיך עובדים החוקים. אלו רגעים שלא אשכח. בשנתיים האחרונות זה כבר הפך להיות קשה יותר.

לא פעם אמרת שביום שתפסיק לעבוד תאבד את הרצון שלך לחיות. כוח החיים והרצון הזה ליצור מעוררים בי השראה, יכולת ללמד את כולנו איך גם אחרי יומולדת 90 קמים לעבודה בשרטוט במשרד במקביל לדאגה והטיפול באישתך. מאיפה הכוח הזה מגיע?

השנים האחרונות היו לא קלות בשבילך. המוות של פיקו, ההתדרדרות במצבו של הגוף שלך ואז גם ההפסקה של העבודה במשרד. אבל כל הזמן הבנת מה קורה, וזה היה לך קשה לראות את זה קורה. ביום שלישי בבוקר לא נשאר בך עוד כוח. אמרת לסבטלנה שאתה לא רוצה לאכול ועדיף למות. כך קרה.

סבא, הזדקנת בכבוד. הגעת לגבורות. עברת הרבה מאוד בחיים והפרידה הזו גם כשהיא קשה ועצובה – שעתה נכונה.

ברל כצנלסון כתב:

׳כי דור בדור ימרוד זה מדרך הטבע. אולם כי דור יינתק מדור, כי דור לדור יהיה כלא היה – זוהי קללה מיוחדת בפרשת ׳תוכחה׳ שלנו. והלא דור שאינו מכיר את אביו, אינו מכיר גם את עצמו. אינו יודע מה ירש ובמה מרד.׳

רציתי שסיפורי חייך יהיו חלק ממני, רציתי לשמוע איך הבנת את הדברים שקרו, רציתי לדעת מה אתה חושב גם כשהשפה הייתה מכשול בינינו.

אתה הסבא האחרון שלי, האחרון ללכת, ועכשיו כשהדור שלך כמעט ונעלם מחיינו אני מרגיש קצת יותר לבד בעולם הזה.

סבא יקר,

אני נפרד ממך בפעם האחרונה.

לא הספקתי לאהוב מספיק,

שלום.

שחר