יפעת קרלינסקי - הספד בלוויה

משפחה יקרה, קיבוץ קבוצות שתפני-משימתי ראשית, בית חינוך נגב, תושבי מצפה רמון, חברות וחבריי התנועה, שחר, השותף, הנאמן והמסור באדם, הגרעין הקשה. הלב כואב שהמילים לא יכולות לתאר. החלל כל כך גדול שנראה שכלום לא ימלא אותו. אנחנו שבורים. במקום שכל כך אהבת והיית מחובר, בו התעקשת להתמודד שכאן אפשר והכי נכון לבנות חיים. כאן אנחנו נפרדים. במפגשים בנינו דיברנו ארוכות. כבר שנים שאנחנו מנסים לפענח ביחד את הדרך הנכונה, אם יש אחת כזו, לחיים שתפניים משימתיים כאן במצפה רמון, כאן בנגב. אתה נענית לקחת כל משימה ולהיות החלוץ שלה, רצית להתקרב, לקחת אחריות. מבחינתך, הגשמה הייתה להיות חלק ממקום פיסי ואנושי. בנית גשר בין חלקים שונים, אנשים שונים, הסכמת להיות בדיאלוג, להקשיב לאחר, לאחרת, גם כשאתה רחוק מהם בדעותייך. שחר, היית אחד השותפים הגדולים שלי, בזכותך התאהבתי בנגב, הצלחת לגרום לי לראות את הדברים אחרת, בזכותך ובזכות החבורה המדהימה שאיתך התאהבתי גם אני במצפה רמון. לקח לי זמן להעז להתבונן ולהכיר בגודלו ובעומקו של המפעל החינוכי וההתיישבותי שייצרת, ייצרתם כאן. בחודשים האחרונים אמרתי לך שאני מצטערת על הזמן, שלקח לי ואתה הושטת לי יד והגברת את הרצון שלי לחלום איתך, אתכם ולייצור. יצאנו לתהליך של כלל המתנסים והחיים בנגב לעצב יחד חיים משותפים בתנועה. אתה היית חניך, מדריך מוביל, לא וויתרת על השיחה, ראית את החברות, הפחדים והדילמות שהן מביאות. היית כתובת ובאותה נשימה נתת לחלומות שלך מקום, הבאת את החיים שלך לתוך השיחה, את האהבה שלך לכאן. שחר, אתה אדם כל כך מאמין ומעשי וזה מה שמחבר כל כך הרבה אנשים אליך. 7 ראית בתהליך דרך ביחס אלינו, לתנועה, לחברות שכבר חיות בנגב סיכוי לחיים טובים, לעשות את מה שאנחנו עושים יותר טוב. להביא יותר עושר אנושי, להגשים חלומות. אתה לב פועם...אני לא יודעת מה עושים שהלב מפסיק.... אנחנו נהיה ביחד, נדאג ונשמור. נעטוף את מאיה וזוהר, את החברים שלך, את המשפחה שלך. שחר, לימדת אותנו להאמין בחיים, והאמונה נטועה בנו. תהי נשמתך צרורה בצרור החיים.

יפעת קרלינסקי