ליאת ששון

שחר אהוב

לקח לי זמן למצוא מילים 

ההלם גדול והכאב גדול עוד יותר 

לשחר ולי היו יחסים יפים וטובים 

יחסים של הרבה אישור 

יחסים של צחוקים 

יחסים של שיחות עמוקות וגם של זוטות רבות

יחסים של לעשות יחד דברים מטלטלים ומשנים אותנו, את התנועה

יחסים של להרים אחד לשני 

יחסים שיש בהם בית , זהות 

של יצירתיות והמצאות

של ויכוחים לשם שמיים

כל שנה, במשך שנים,  המצאנו פיתחנו ובראנו את מפעל אוהלי הזכור 

שעות על שעות של קריאה ולמידה, של לחדד כיוון, של שיחות על החברה הישראלית ועל התנועה, של צחוקים והשכרת רכבים, של לנסות להיפגש לקפה או ארוחת צהריים באמצע של בין הנגב לצפון, של עשרות קבוצות וואטסאפ בחיתוכים שונים , של להדריך מפגשים וסמינרים, של תמונות על גבי תמונות של מדריכים, מאות הודעות שלך ושלי של עדכון יומיומי מה קורה איפה היית מה עשית מה ראית, של אני  מתעצבנת על מישהו ואתה מקשיב ומכיל אבל גם מרגיע ומוריד אותי מהעץ. יצרנו יחד קבוצה מפוארת בראשית, מהגאוות הגדולות. יואב ניצן יובב ובהמשך יותם אורי יאיו טל שרגא סיון עמוס שרון אדם

תמיד בחרת להדריך, תמיד בחרת לנסוע לפגוש את האנשים, תמיד קשוב למצוקות האנשים, תמיד לאתגר אותם ואת עצמך עוד. כ"כ אהבת את זה

זכרת את ימי ההולדת של כל הצוות, היית דואג להכין עוגיות ולכתוב הודעות הכי יפות ומרגשות, כל שנה חיכיתי להודעה ממך ביומולדת שלי כי ידעתי שזו תהיה הודעת היום.

כששירה נולדה זוהר הייתה פיצ, יש ביניהן הבדל קטן. באתם ממצפה לבקר אותנו, מאיה אתה וזוהר. שאלתי אותך אם אתה בטוח שרוצים לבוא? נסיעה ארוכה והיא קטנה, ולא הייתה מבחינתך שאלה. באתם , זוהר צרחה כל הדרך הלוך וכל הדרך חזור, ועדיין אמרת לי, איזה כיף שבאנו. 

בסוד שיח- קבוצה מהמשמעותיות בחיים שלי . כמה דרך עשינו יחד, עדינה ולא מובנת מאליה, היית עוגן בשבילי- לזוז ולהשתנות ולהעז, הגענו לשם בתור נציגי ר"פ- אתה אני ואורקה. שיחות, סבבי מה נשמע , נגב, קיבוץ, התאהבות והתחדשות , אינקלוסיביות, מושגים חדשים ובריאה חדשה 

השנה וחצי האחרונות- חזרנו להיפגש סביב משימה והפעם עם חולצות תנועה – התכתבויות על איך מתחקרים פורימון, איך נעשה עם השטח של ברוש במחנה, מחליפים מצגות, יושבים ביחד בכל כינוס תנועתי שיש, אתה מיה ואני נדחפת לכם, בלי אמיתי ומיכל כי הם תמיד יושבים מקדימה מדי. קופאים מקור יחד בטיול, בערד או במכתש, מפרגנים כשהשני שולח תמונה מרגשת של פעילות 

תודה לך על החבר שהיית, על הקשב והעדינות, על רצון תמיד להיות טוב יותר, על אהבת התנועה, על אהבה אותי

אתה חסר מאוד 

והכל בלעדייך פחות יפה

באיזשהי התכתבות שלנו אי שם לפני 4 שנים, סיימתי את ההתכתבות ב: " נראה לך? אין קיבוץ ראשית בלעדייך"  

עכשיו אני צריכה להתמודד עם זה 

אוהבת

ליאת ששון