ליטל חורמיאן

שחר.

הלב עוד מסרב להאמין שלא ניפגש שוב.

איך בכלל מעכלים דבר כזה?

את שחר פגשתי לראשונה בצעדיי הראשונים בתנועת הבוגרים לפני כעשור. שחר ריכז את מפעל אוהל זכור בנגב יחד עם ניצן. הם היו באים לבקר אותנו באשקלון בסוף יום הדרכה אחרי מפגש עם הרבה חניכים. כבר אז עשה עלינו רושם טוב.

שנים אחרי בתחילת שנה שעברה נודע לי ששחר נכנס לתפקיד רכז האירגון במחוז נגב ודרכנו הצטלבו. שמחתי מאוד מהידיעה וכל מי שסיפרתי לו סביבי גם הביע התרגשות כי כבר ידענו ששחר הוא בן אדם אחראי, כזה שאפשר לסמוך עליו. מאוד מהר היה ברור שהוא בא לעבוד והתחיל להתמקם במקום מרכזי ומשמעותי במחוז. הוא לא היה רק רכז אירגון, הוא רצה להיות אחראי על המכלול ובחר להתמודד עם כל האתגרים שבאים עם התפקיד הזה בתוך המחוז ובקהילה היהודית. עם הזמן שחר התחיל לתפוס תפקידים נוספים במחוז ובין השאר גם ללוות אותי באופן אישי כרכזת מ.א. אשכול. בשלב הזה התחלתי להיחשף לאופן העבודה המאוד מסודר שלו שמאוד איפיין אותו. אחרי שעשה תפקיד אירגוני בטיול פסח ודאג להרים חניון לילה שלא מבייש גן אירועים הוא החליט שבמחנה קיץ הוא יעשה תפקיד חינוכי. הוא רצה להתקרב לחניכים ולהכיר יותר את השטח. אז הוא היה רכז ראש וליווה מש"צים וקומונרים במחנה. תפקיד שבדרך כלל עושים רכזים צעירים יותר. הוא עשה את התפקיד בהנאה רבה ובלי שום אגו.

בשנה האחרונה עם הכניסה לתהליך "אל הנגב" התווספו לנו עוד מפגשים כך שיצא שנפגשנו באופן אינטנסיבי יותר ונכנס עוד מימד של שותפות ביחסים בינינו.

לקראת הלידה של מיה, שחר התחיל לרכז את המחוז על כללותו וביצע תפקיד כפול. הרחיב את האחריות שלו על כלל הפעילות ועל כל הרכזים, הקומונרים, הפרקמ"שים והחניכים בו. בדיעבד אני מבינה כמה בחר לקחת על עצמו בחודשיים האלה וכמה הערכה יש לי כלפיו.

שחר היה לי שותף אמיתי. זה נבנה עם הזמן והיה עוד הרבה לאן להתרחב. האמת היא שגם היו לנו לא מעט "תקלים" שהתבטאו באופן הסתכלות שונה או בחוסר הסכמה על מה שצריך לעשות והעקשנות שלו הצליחה לא פעם גם להטריף אותי. אבל תמיד ידעתי שמה שהניע אותו היה אחריות מאוד גדולה על הפעילות והאהבה לתנועה.

שחר נהרג בפתאומיות בתאונת דרכים קטלנית ואכזרית. תחושות העצב מתערבבות עם תחושות של זעם וכעס.

יש לי חור בלב והכאב עצום.

איך ממשיכים מכאן עכשיו?

אין לי ניסיון לסכם את הקשר שהיה לנו כאן. זה אולי איזשהו ניסיון להביע את הכאב ששורף. יש כל כך הרבה רגעים וזכרונות שעולים כל הזמן.

אני יודעת שדמותו תמשיך ללוות אותי.

שחר ישאר אצלי בלב תמיד.

ליטל חורמיאן