ליטל חורמיאן, מורן לייש ואביב אלפרן - 30

ליטלי:  שחר, נכנסת למחוז נגב בסה"כ לפני פחות משנתיים ומאוד מהר תפסת מקום משמעותי ומרכזי כרכז. אני עדיין זוכרת את השיחת טלפון הראשונה ממך אחרי שנודע לי שאתה נכנס לתפקיד. התקשרת אלי והייתי בטוחה שאתה מתקשר לספר לי את זה ואני זוכרת את עצמי מתרגשת לראות את השם שלך על הצג, אבל בכלל התקשרת בכובע של רכז אוהל זכור כדי לשמוע ממני מה התכניות בנוגע לאוהל באשקלון ובאשכול. מאוד מהר היה ברור שבאת לעבוד. נכנסת להיות רכז אירגון ובאמת היית מאוד טוב בכל ההתעסקויות הטכניות שהיה צריך לעשות ובמקביל תמיד נמשכת "לפן החינוכי" ובחרת להתמקם גם במקומות האלה, כשדיברת איתנו גם הדברים הכי טכניים הפכו לערכיים ובעלי משמעות. היה לך חשוב להבין ולהכיר את מה שקורה בשטח, את הפעילות ואת החניכים עצמם. לא רצית להישאב לפתרון בעיות טכניות.  בשנה האחרונה התפקיד והאחריות שלך התרחבה ובחרת לקחת על עצמך את הניווט של כל הספינה הזאת שנקראת מחוז נגב על כללותה. 

אביב: כשנכנסתי למחוז, ישר שלחת לי בהצלחה וקבעת להיפגש איתי ולהכיר. לפגישה שלחת לי טפסים שחשוב שאכיר ושנעבור עליהם יחד. אני הייתי בטוחה, שזה עניין פורמלי אבל לאט לאט הבנתי שזה אתה. מאותו יום ליווית אותי צמוד ועברת איתי על כל דבר והסברת , למרות שהייתי צריכה 6 הסברים. נתת לי ולכולנו להרגיש שווים וחשובים. אפילו תמחיר איתך, הפך למפגש חינוכי שמבין את הצרכים הרצונות ונותן מקום למחשבות שונות. עשית את הדברים בצורה הכי מקצועית שיש, לקחת הכול לקצה, לחשוב על הכול מראש לצפות את הבלתמי"ם ולהתכונן אליהם. הקפדת על כל הפרטים הקטנים וכולם היו חשובים בעיניך. תמיד אמרתי שאתה המדריך שלי, כי היית הרבה יותר מרכז. שאתה הראש של קן שדרות ואני הידיים.  היית לנו שותף אמיתי שידע להיות שם למה שצריך וגם ידע לדרוש יותר. שותף גדול לבניית המחוז המתחדש בקהילה היהודית. קשה לדמיין את הקיץ במחוז בלעדיך. קשה לעכל שלא תהיה יותר.  כל דבר חסר אותך מאוד. הלב נעצר מכל מחשבה קדימה.עבר חודש ועדיין קשה להאמין...תמיד תהיה בליבנו.

מורן: שחר, בשבעה כתבתי על כמה רגעים שמבחינתי ממש מייצגים אותך כמו שהכרנו אותך בשנתיים האחרונות. השיחה עם האמא העצבנית שהפכה להזמנה לקפה ולשותפות, ההחלטה להיות חלק מהציר החינוכי למרות שזה לא מה שרכז ארגון אמור לעשות, הקמת חניון מאפס אחרי הרבה מחשבה, אמונה ותכנון קפדני עם הרבה שותפים למשימה, ואיך שהצלת אותי ואת מאה החניכים של טיול הלילה שהסתבך. חשבתי על זה שלא היתה לנו הזדמנות להגיד לך תודה כמו שצריך. הקשר בינינו נקטע בחדות, בלי הכנה מוקדמת. בין התמודדות להתייעצות, בין דרישה לשיחת מוטביציה, בין מפעל להרשמה, בין דרייב לוואן דרייב. אם רק היינו יודעים היינו מארגנים לך פרידה יפה וראויה מהמחוז כדי שתוכל באמת לשמוע. בשם כל מחוז נגב אני רוצה להגיד לך תודה. על כל האהבה שאיתה עשית את המשימה שלך, על ההדרכה שלך גם במקומות שבהם רוב הרכזים לא מדריכים – טבלאות אקסל, תמחירים וכו', תודה על השותפות, על זה שידעת לחלום איתנו ביחד ואז צעד צעד לנסות להגשים את החלומות, על שעות של מחשבה עד הפרט הכי קטן. אנחנו יודעים שזה היה מאוד משמעותי בשבילנו, וגם בשביל מאות חניכים.אוהבים אותך מאוד ולא נשכח אותך לעולם,

מורן ליטל ואביב, וצוות מחוז נגב