מורן לייש

12.4.22 טיול פסח צעירה ומתבגרת מחוז נגב. כשהתחלנו לעבוד על הטיול, ביציאה מהקורונה, הבנו שכל חניוני הלילה תפוסים בתאריכים של הטיול ושנצטרך למצוא פתרון אחר. שחר לקח על עצמו את המשימה וחזר אלינו אחרי כמה ימים עם שרטוט מפורט שעבד עליו עם חבר. משורטט בו חניון שאנחנו הולכים להקים מאפס. מאות נורות, גנרטור, שירותים כימיים, פס חלוקת אוכל, אוהל למפקדה, ברזים וכו'... הוא התגאה והתרגש כשהזמין את הציוד, כשהלכנו לסיור מקדים בפיסת יער שתהפוך לחניון שהוא תכנן. ואכן ביום הטיול העברנו בין העצים גרילנדות תאורה, מיקמנו את השירותים, חיברנו את השוקת עם החיבור המיוחד ששחר דאג לו ואז הגיע הרגע המרגש. הגנרטור עבד וחיברנו את התאורה וזה היה מחזה מדהים. מאות נורות נדלקו בבת אחת והפכו את היער הנטוש לממלכה שלא היתה מביישת אולם אירועים שערוך לחופת חתונה. שחר קרן מאושר וכולם לחצו לו ידיים ואמרו לו כל הכבוד ושעכשיו יש תחושה שיהיה טיול טוב. לאורך הטיול נתקלנו באתגרים שונים שכמובן שחר ומיה עזרו לעבור בהצלחה. הגענו לערב הטיול, בזמן הערב תרבות הופיעה פתאום אמא של חניך מקיבוץ בשער הנגב (שם הקיבוץ שמור במערכת). היא הגיעה לעשות לנו ביקורת פתע וכשלנו בה. היא הסתובבה במשך מספר דקות בלי שאף אחד פנה אליה, גם לא המאבטח. בהתחלה ניסינו לדבר איתה באופן רגוע ונעים אך ללא הצלחה. היא רתחה שאיך יכול להיות שטיול כזה לא שם לב שנכנס אדם זר ושהיא דורשת תשובות. החלטנו ששחר ינסה את מזלו. השיחה איתה נמשכה כשעה וחצי. ראינו מרחוק את שחר והאימא מנהלים שיחה עם תנועות ידיים נמרצות. היינו לחוצים ולא ידענו איך זה ייגמר. בסיום השיחה כשהחניכים כבר התכוננו לשינה שחר חזר אלינו עם חיוך וסיפר שהוא והאמא קבעו לקפה אחרי פסח, ושהיא אשת חינוך ושהיתה שיחה מאוד מעניינת וחיובית. מהתקלה מלחיצה שחר הצליח ליצור שותפות ולהגיע לעמק השווה. 

17.7.22 מחנה קיץ מחוז נגב. אני מחליט לפקד על מחנה ומדבר עם מיה שאול רכזת המחוז על הצוות שיהיה איתי. הנחתי שמובן מאליו ששחר יהיה רכז הארגון של המפעל המחוזי הכי גדול של הקיץ. אבל מסתבר שלא, שחר אמר למיה שהוא מרגיש רחוק מהחניכים ומהפעילות ושחשוב לו להכיר אותה מקרוב. אז שחר יהיה רכז ראש (חצי מחנה), ויהיה חלק משדרת ההדרכה יחד עם הקומונרים והמשצים. חייב להודות שלא ציפיתי וחשבתי שהמעבר מלנהל תקציבים וטבלאות להדרכה עם פער גילאי של 25 שנה מחלק מהמדצים, יהיה קשה מאוד לשחר. ככל שהתקרבנו למחנה, וגם במהלכו ראינו איך הראש של שחר מצליח להתמודד עם הקבוצות המורכבות יותר ולאט לאט העברנו אליו עוד קבוצות ועוד סיטואציות חינוכיות שדורשות טיפול רגיש וצמוד. הוא גם מאוד התרגש מחלק מהפעילות שהוא כתב והיה לו חשוב שתעבור בהצלחה בכל הקבוצות. המחנה היה מוצלח מאוד וסיימנו אותו בתחושה טובה של צוות מחוזי שעשה את זה יד ביד. לאורך המחנה שחר ידע גם להיות רכז ראש ולעשות את תפקידו בצורה מדהימה, וגם להישאר מבוגר אחראי שרואה את האנשים סביבו ושואל לשלומם גם ברגעי לחץ, יוזם ומציע רעיונות לשיפור בלי שזה ירגיש שהוא יודע יותר או מפעיל כוח מעצם גילו ותפקידו במחוז.

8.12.22 טיול לילה לשכבה המתבגרת במחוז נגב. יצאנו לטייל בנחל פרצים לאורך הלילה ולסיים בקומזיץ בזריחה. בשבועות שקדמו לטיול הלחץ אצלי הלך וגבר. בתור מפקד הטיול הרגשתי שיש יותר מדי קצוות פתוחים. שחר כבר ידע באותה תקופה שהוא מתחיל לגבות את מיה בריכוז המחוז לקראת היציאה שלה לחופשת לידה. הוא ליווה אותי ותחקר את צוות הטיול לקראת היציאה אליו. בכל התלבטות שחר תמיד בחר להגדיל ראש ולקבל את ההחלטה הבטוחה יותר, שנהיה רגועים ובטוחים גם אם הכל ישתבש. נגיד להזמין טלפון לווייני או להביא שני רכבים במקום אחד. זה עצבן אותי והרגשתי שהוא יורד לפרטים קטנים מדי ושתכלס יהיה בסדר. מזל שהוא היה שם. אני חושב שזה המפעל עם הכי הרבה בלת"מים שיצא לי להיות בו. כמעט כל מה שיכל להשתבש השתבש. בירידה לים המלח נדלקה נורה אדומה לאחד מהם. בעיה. רכב שני חטף מכה בזמן נסיעה בדרך עפר בעייתית והושבת על המקום. לשחר היה חשוב להצטרף אלינו למסלול ולא להישאר בחפ"ק. הוא ידע שיהיו הרבה החלטות לקבל ורצה להיות שם איתנו. היו שם החלטות קשות לקבל בתוך המסלול, כשאנחנו בלי קליטה, באמצע הלילה ולעזרתנו חצי רכב שמצליחים לתקשר איתו פעם בחצי שעה. מה עושים עם חניכים שהגיעו עם חום וצריכים פינוי? איך רצים את החצי השני של המסלול כדי להספיק לזריחה אבל שומרים על אווירה חינוכית וטובה? שחר כל הזמן דאג להרגיע ולהזכיר ש99% מהחניכים נהנים ושצריך לא להסתכל רק על מקרי הקצה שמטרידים אותנו ויוצרים אווירה קשה. ואז הגענו לסוף המסלול. סוף סוף. יש מדורות ויש זריחה. אבל רגע, אין אוטובוסים. אנחנו 4 ק"מ מהכביש ומסתבר שנהגי האוטובוסים לא הסכימו להיכנס לדרך העפר. שחר לקח פיקוד על האירוע ובמקביל דיבר עם חברת ההסעות, מרחב חיים ודאג שמרימים את האווירה אצל המדריכים והחניכים. עברנו דרך כמה אופציות קשות לאיך אנחנו פותרים את הבעיה, כבר תדרכנו את המדריכים לזה שזה יהיה קשה אבל אנחנו ממשיכים ללכת עוד 4 ק"מ כדי להגיע לאוטובוס. אבל אז שחר הגיע ואמר שהוא פתר את העניין. הוא הבין שאם נציע מספיק כסף לחברת ההסעות הנהגים פתאום יהיו מוכנים להיכנס וזה מה שקרה. כשהאוטובסים הגיעו שחר אמר לנו שהוא יעלה על ההסעה לבאר שבע ומצפה רמון. חשוב לו להיות עליה ולעדכן את מי שצריך על ההגעה המאוחרת, לראות מקרוב שהנהגים לא עושים לנו עוד בעיות. זה היה שיעור במנהיגות, שבאמת בלעדיו בקבלת ההחלטות לפני, בתוך המסלול, במשבר האוטובוסים, המפעל הזה היה נגמר אחרת.

20.4.23 התקשרתי לשחר לשתף אותו בקשיים אישיים ובלי שתכננו, במשך חצי שעה דיברנו והוא נתן לי המון רעיונות וכלים לאיך לא להתרחק כשקשה, איך אפשר שגם כשיש קושי לעבור אותו ביחד ושזה יהיה דבר מקרב ומחזק.

בהמשך היום הוא שלח לי הודעה לקראת המחנה, שעכשיו כשקראתי אותה שוב אחרי התאונה הנוראית, מרגישה כאילו הוא כתב לי אותה היום. כאילו הוא רוצה לעזור לי בדילמות לקראת קיץ במחוז בלעדיו: "תשמע, אתה יודע להרים מחנה. אני מאמין שיכול להיות טוב וכיף ומשמעותי. אני חושב שכדאי שתיתן לברים קצת לשקוע ותחשוב איך אתה יכול לבוא לזה קצת אחרת. ואם אתה רוצה שנדבר עוד על מה איתך ומה קורה אז בשמחה אבל נשמע לי כאילו המחנה הוא פחות העניין".

מורן לייש