מיכל בלבן

לפני שהכרתי את שחר בשם, זיהיתי אותו בתור אחד מחניכי קבוצת לח"ם שהבנתי שהם מקימים קן במחוז שרון.

בתור חניכה מקן קרית אונו שלא עניין אותה משהו מעבר למה שקורה בקן- זה שאני זוכרת את זה מעיד על כך שזו הייתה התרחשות משמעותית..

בהמשך היו חלק מגרעין רובץ שהיה הגרעין של חברים שלנו מהבוגרת.

מאז ועד היום לא זוכרת איזושהי משימה שעשינו יחד,  תמיד השם שלו עלה מחברים שלי שעשו איתו דברים. 

בקיץ 2021 כשריכזתי את מחוז ירקון והבנתי ממיה שיכול להיות ששחר יצטרף אליה למחוז נגב התלהבתי מהרעיון שיצא לנו לעשות משהו ביחד אבל זה לא יצא לפועל כי אני חליתי ולא חזרתי לאותו מקום.

ב4 שנים האחרונות היינו נפגשים במצפה כשהגעתי עם שי- מפגשים על הדרך,  סמולטוק כזה או אחר. אחד הדברים המיוחדים במרחבים שיתופיים הוא שרואים "דרך" האנשים גם בלי לשבת איתם לשיחה ארוכה. ראיתי את היום יום - משחק עם זוהר, חילופי דברים עם החברים, חזרה מיוזעת מרכיבה, צחוקים עם מאיה, שמחה של מלא אנשים ומלא ילדים לבוא לערב פיצות לכבוד היומולדת לא מזמן, וההזמנה לאיחוד אירועים עם אשכר שחגגה גם באותו יום. 

בעיקר זכור לי שכשחזרתי לראשונה לביקורים במצפה אחרי שהחלמתי מהסרטן, שחר הביט אליי עם העיניים המחייכות שלו ואמר לי שממש משמח לראות אותי ולפגוש אותי שוב במצפה. זה רגע קטן, אבל הייתה לו משמעות גדולה עבורי- של דאגה ואכפתיות והפשטות שבבחירה להביע את זה בפניי, למרות שזה לא יושב על קשר מבוסס. 

חברות של תנועה.

מעבר לכך שחר הוא אח גדול לרוני ואת זה אני יודעת מאז שריכזתי את מחוז שרון ושיבצתי את שי להדריך את הקבוצה שלה במסע לפולין. 

אני חושבת שמאז ועד היום זה הרבה ממה שהזין את הדימויים שלי לגבי מיהו שחר. כשזכיתי לפגוש שוב את רוני כמדריכה בצוות שריכזתי,  התרגשתי לראות את היחסים המיוחדים של אח ואחות שיש להם. מודה שלעיתים אני מקנאה באנשים שיש להם אחים בתנועה, ואחים גדולים לאחיות קטנות שלוקחים את התפקיד שלהם ברצינות זה דבר שמרגש אותי.

מה גם שזה הוסיף קצת ריכולים על רוני לתקשורת של שחר ושלי.

לסיום אני רוצה לכתוב שמחשבה שאני מסתובבת איתה במסע הפרטי שלי בשנה האחרונה היא שהכי חשוב הוא לחיות את החיים במלואם, לאהוב המון, להעיז, לנסות, להיקשר. מכל הסיפורים על שחר ברור לי שאלו מאפיינים של איך הוא בחר לחיות את חייו.

מיכל בלבן