מירב פלס

למה שחר נכנס לי ללב. 

אני חושבת שיש איזה יסוד כזה של לחולל מפגש בסדקים של הלו"ז, לא לחלוף על פנייך אלא לעצור, להתייחס אלייך באופן אישי, להתווכח,  לא להחליק, לא להיעלם בשיחה בחסות הכלל. להפוך את ה-כל לאישי.

 אז יש נקודות שבהן זה היה מעצבן: כמו להתווכח שעות על כל מתודה ומתודה ומתודה  בסמינר רבין של המעורר. בכלל, המון וויכוחים בשנים בהן עשינו יחד את תחום בתי הספר בסמינר הנייד. תמיד באהבה. כי המפעל יקר וכי אנחנו יקרים אחד לשנייה. 

יש נקודות שבהן זה מביך אותך אבל בדיעבד מאוד מחנך: כמו לשקף לי איך התנהגתי ביום צוות, לא להחליק את זה שאיחרתי לפעולה או כיביתי את המזגן בלי לשאול, ועם זה לפרגן על איך שעמדתי על שלי בפעולה. לראות הכל , ולהתייחס להכל כאילו זה מאוד משנה. לשים לב להכל. אבל במובן של ממש לשים את הלב. 

יש נקודות שזה היה עבורי האור במפגש: כמו זה שלא היה יום קיבוץ אחד ששחר ואני היינו בו שהוא לא בא לחבק, האיר פנים, הראה שהוא שמח לפגוש אותי באופן אישי, שאל לשלומי, וניצל את ההפסקה כדיי להחליף משפט אישי להזכיר איזו נקודת חיבור ישנה ביננו, להתעניין, להמשיך שיחה מפעולה, לשתף. 

ובעיקר נקודות בהן זה מאוד מקרב בלי שהתכוננת: כמו זה שהדרכנו יחד סמינר לקבוצת השיח כבר אחרי כמה שנים שלא היה לנו מפגש יום יומי, אבל תוך כדיי הוא שלח ושיתף כמה הוא מתקשה גם להדריך וגם להיות נוכח וקשוב וכמה הוא שמח להדריך יחד.    

בעיקר מה שהתבהר לי זה שאני מרגישה שאצל שחר הדברים האלו הגיעו מאותו יסוד יפה ונדיר שהכניס אותו עמוק ללב שלי. הוויכוחים, הדאגה, החתירה למפגש, האכפתיות, הרגישות העקשנות על קטנות, הכל מגיע מאותו מקום  -  ממקום שרואה את הכל כאישי, שמתעקש לראות כל אחד ואחת באופן אישי, לא לחלוף על פנייך, להתייחס להכל הכל הכל. לנצל כל הזדמנות ליצור מפגש. 

תודה שחר על שיעור חשוב שיישאר איתי. בתוך יום יום שמלא בלחלוף על פני אנשים, בישיבות, במפגשי מסדרון, בתפעול  -  למצוא, בכל דבר שעושים, איזה סדק דרכו אפשר לחולל מפגש אמיתי.

 תודה על השיעור הזה ועל שיעורים רבים שלמדתי מהמפגש איתך וסליחה שלא תמיד ידעתי לראות ולהיענות להזמנה להיפגש ולהתקרב.     

נוח על משכבך בשלום שחר אהוב. 

מירב פלס