נגה פלד

ממש לפני שנה, יצאנו לסמינר בבאר שבע כהכנה לקראת השנה הקרובה של הגרעין בבאר שבע. 

אני זוכרת שביום השני מאיה ונוי הגיעו לפגוש אותנו בפעם הראשונה לדבר איתנו על מחוז נגב ועל מה מצפה לנו, והוזכר בחדר שרכז הארגון של מחוז נגב, הוא מקבוצת לחם, הקבוצה הראשונה בראש העין. בתור חניכה שגדלה בק״ן בראש העין התרגשתי מאוד לשמוע שאחד האנשים שאני עומדת לפגוש ולעבוד איתם בשנה הקרובה היה ממייסדי הקן שבלעדיו לא הייתי באותו מקום שהייתי בו אז, ושאני בו היום. 

יש אפילו ציור בראש העין על קיר של אחד החדרים של עץ שורשים של כל הקבוצות הבוגרות של ראש העין, ובבסיס, בלב העץ, קבוצת לחם. 

כשהתחילה השנה יצא לנו לפגוש אותו וכל הזמן דאגתי להזכיר לו שאני חניכה בק״ן, כי הרגשתי מחויבות שהוא יראה מה הוא עזר להקים, ושיראה מה יצא מזה. את הקהילה שנבנתה בק״ן, את המסורות, את המקום הזה עבור הילדים והנוער בראש העין שלא היה לפני. 

את המקום שהק״ן היה בשבילי ואיך שהוא עיצב אותי והשפיע על החיים שלי. עד כדי כך שמצאתי את עצמי בשנת שירות בחוות ההכשרה בבאר שבע, שבה שחר נמצא, מגשימה ומחנכת ועושה את כל הדברים ששחר עשה כשהקים את הקן (לעתיד ק״ן) וממשיך לעשות עד היום, וזאת הייתה סגירת מעגל מטורפת בעיני. 

וכל זה התחיל מקבוצת לחם שהיה חבר בה.

בהמשך גם גיליתי בנוסף לכל הסגירת מעגל המדהימה הזאת שהוא למד ביסודי שלמדתי בו, ובתיכון שלמדתי בו וזה מאוד ריגש אותי שיש מישהו שמצד אחד יותר מבוגר ממני אבל עבר דברים דומים מאוד למה שאני עברתי וזה שלמרות שלא הכרנו לפני עברנו מסלול חיים דומה. 

בהכנה לטיול סוכות בוגרת שחר הצטרף אלינו וטייל איתנו ולכל אורכו של החלק האחרון של המסלול הלכנו ביחד והוא סיפר לי את כל סיפור הקמת קן ראש העין ועל הדרך הארוכה שהקן עבר עד מה שהוא נהיה היום וזה מאוד ריגש אותי. 

שחר בשבילי היה בן אדם שהרגשתי שאני חייבת לו על מה שהוא הקים ומה שהדבר הזה עשה בשבילי, והיווה לי השראה למה אפשר לעשות בתנועה הזאת כדי לשנות חיים של אנשים. 

בהמשך השנה יצא לי להכיר אותו יותר ויותר, גם מסתם שיחות בימי מחוז וגם מפעולות שהעביר לנו שבכולן הצליח לחדש לי דברים ולגרום לי לחשוב עליהם בצורה שלא חשבתי עליה לפני. 

הופתעתי במהלך השנה לגלות שלמרות שהיה בהגדרתו עברנו דמות של רכז ארגון, הוא התגלה כדמות חינוכית יותר משמעותית עבורי ממה שהוא שהיה כרכז ארגון (שלא תבינו לא נכון, הוא היה רכז ארגון מעולה)

הוא מהאנשים שאני אוהבת לכנות אותם ״אנשים מביני עניין״. אנשים שיודעים על מה הם מדברים ומחניכים, ומאמינים בזה בכל ליבם. הוא היה מסוגל להנגיש לנו נושאים מורכבים באופן פשוט שבו זמנית מצליח להכיר במורכבות ותמיד הערכתי את כל הדברים האלה בו. 

אני למדתי וכולנו צריכים ללמוד משחר על הגשמה של מה שאנחנו מאמינים בו, על חתירה לחינוך ועל ההשקעה האינסופית בנסיון לעשות שיהיה פה טוב יותר ושתהיה פה חברה טובה יותר. 

למרות ששחר לא היה הדמות הכי מרכזית בחיים שלי, הוא הצליח להשפיע עליי, והערכתי ואהבתי אותו מאוד. 

זה עצוב לי שדווקא כשאנשים אינם יוצא לנו להעריך אותם ולהבין מה הם היו עבורנו, אבל עם כמה שמאוד קשה לי לקלוט ולהכיל את זה, שחר אינו עכשיו. וזה לא מגיע לו ולא נתפס ולא פייר, וזה גם גרם לי להבין את ההשפעה ההרבה יותר גדולה שלו ממה שציפיתי על החיים שלי, ואני תמיד אזכור אותו ואת מה שהוא נתן לי. 

החיוך וה״שלום חמודות״ שלו לא יוצא לי מהראש, ואני מאוד אתגעגע אליו ואקח איתי הרבה ממנו להמשך חיי. 

נגה, קומונרית בקן לב הנגב וחברה בגרעין נענע