ניב שדה

שחר.

את שחר הכרתי לראשונה כשאני חושב על זה כחניך בכיתה י"א בדרור מצפה רמון.

הוא היה חבר של המדריכים שלי וכשאתה חניך בפנימייה המדריכים שלך הם קצת ההורים שלך אז שחר היה סוג של הדוד שלי באותה תקופה. 

אני זוכר שהייתי הולך איתו להפגנות יחד במצפה רמון והוא הותיר בי רושם לוחמני ובלתי מתפשר בתור הנער שאז הייתי.

לאחר עשור פלוס מינוס יצא ודרכינו הצטלבו שנית, הפעם כשחזרתי למחוז נגב והוא היה רכז הארגון של המחוז. 

מהר מאד הסנטימנט של עצם היותנו מכירים הפך את המפגש איתו לנוח ומוכר על אף הזמן הרב שחלף. 

תוך בערך חודשיים, אולי פחות, החליף את מיה לפני שילדה והפך בעצם להיות רכז המחוז שלנו.

הדברים התחילו לעלות שלב בקשר מהר מאד מסתם רכז במחוז לכך ששחר ומיה ביקשתם ממני להיות גזבר המחוז ובכך בעצם החלו שיחות די יום-יומיות.

שחר העביר לי הליך חפיפה במלוא הרצינות והאחריות, עם סבלנות אדירה לכל שאלה שעלתה בי. הרגשתי שאנחנו רוקמים ביננו שותפות על המחוז במהלך החודשים האחרונים האלו.

לאחר מכן בפורימון המחוזי שחר ביקש ממני לעשות תפקיד מרכזי בטיולי פסח המחוזיים, הוא אמר לי שזה יעזור לי להתמקם במחוז.

סביב הטיול הזה דיברנו המון! התלבטויות, דילמות חינוכיות וארגוניות, תסכולים (לפעמים גם על שחר שהיה קפדן ברמות הגבוהות ביותר), תחקירים- שחר היה שם בכל דבר קטן- מייעץ, חושב, מתווכח, דורש וצוחק.

לפני שבועיים הייתה לי ולשחר נסיעה משותפת לטקס יום השואה ביד מרדכי.

צחקנו על זה שזכינו ל"דייט משותף" ויצא לנו לדבר ארוכות על המחוז, על הפעילות בלב הנגב ואיך כדאי להמשיך לבנות את המקום, על דילמות אישיות שלי ועל הקיץ הקרוב שמתקרב ואיך נעשה אותו יחד במחוז.

אני מוצף בכל כך הרבה רגשות ותחושות שלא אוכל לבטא היטב שחור על גבי פייסבוק.

כ"כ שמחתי על השותפות שהייתה לי איתו, גם אם לזמן כה קצר..

תחסר לי מאד.

ניב שדה