ניצן בר קמה

שחר, חבר אהוב

האדם הוא תבנית נוף מולדתו ואני מוסיפה, נוף בחירותיו. אתה תמיד בנוף של הרגעים, המקומות, הבחירות והאנשים שליוו את חיי הבוגרים. 

אתה קלטת אותי למעורר, כרכז האגדי של קבוצת "נגבה", קבוצת המעורר של ר"ש בנגב. אתה האדם הראשון בחיים שלי שהסכמתי שייתן לי משוב על ההדרכה שלי. היית הרכז הכי רציני בעולם, היית איש של דיאלוג, של אמת וכנות וגם כשהיו לך דברים לא נעימים לומר, אמרת ועם המון אהבה וכוונה לשפר ולהפוך הכל ואת כולם לטובים יותר. היום אנחנו מדברות על מיהו "רכז הפעילות" במעורר, אילו תכונות וכישורים צריכים להיות לו. התשובה שלי היא אתה וכל מה שלמדתי ממך בשנים האלו ובדרך הזו של מפגש חינוכי במעורר. 

ליווית אותנו במסע יובל עם ההורים שלנו, ההורים שלנו אהבו אותך ומצאו בך דמות לשוחח, להתקרב ולהבין דרכה את עולמנו, אמא שלי אומרת שהיא זוכרת כל רגע שהדרכת אותנו ובמיוחד כמה התרגשה מהסיור שעשית לנו במצפה. היא יודעת לזהות כשדברים באים באמת מהלב ואתה נכנסת גם ללב שלה ובכלל הצלחת לעשות פלאים במסע בקשר הסבוך שבין בוגרי תנועה להוריהם כמו שרק אתה יודע. 

באותן שנים במקביל בנינו את ההתנסות שלנו, של התנועה בשדרות, בבית חינוך נגב. נפגשנו והצטלבנו בהמון דרכים, של למידה הדדית, של השתתפות ושותפות על הדרך שאתם הולכים במצפה ושאנחנו מפתחות בשדרות. העניין שלך בי, בנו, בתהליכים, בהחלטות, במשימות, היה ללא גבולות, ללא תיחומים, ללא חיץ. כאילו שזה 

שלך לגמרי וגם לשם הבאת שאלות נוקבות וחשובות מאין כמוהן. בחרת לקשור את השאלות שלנו יחד. 

כל זה התעצם וגדל כשבחרת להכנס לרכז את העגלה והצטרפת למלק"ד וזכיתי בכך שתהיה חבר צוות שלי כמה שנים. אלו הדברים שכתבתי לך למפגש הסיום של הצוות ב2019: "שחר- תודה שנכנסת לי ללב. יש לך יכולת מדהימה להזיז אנשים ממקומם. היו הרבה נקודות שערערת ותהית ושאלת והתעכבת בעוד שאני רציתי להתקדם בכלל לא משנה כרגע לאן וזה לימד אותי משהו על הקשבה ועל צניעות. שתי תכונות חשובות מאוד למי שמנסה לעשות יצירה עם אנשים, שיש בה מפגש עדין כל כך עם העולמות של אנשים שהם לא אנחנו, לא בתנועה ולך יש כבוד אינסופי לחיים האלה, אתה יודע לראות 

אותם ולפגוש אותם. אני חושבת שהמושג הדרכה בתוך הקואופרציה הוא מושג שלא תמיד ידענו איך להושיב אותו שם ואיך באמת נראה הקשר הזה, אתה בכלל היית מנהל. אבל אתה, גם בעגלה וגם כאן במחשבות המשותפות שלנו על איך להדריך את העולם הזה, התעקשת על הדרכה, על מפגש של עולם המבוגרים והבאת איתך את זה לעוד מקומות בתנועה. והתעקשת על זה גם בינינו, על היחסים, על איך מרגישים. אני שמה את הקול שלך בתוך הראש שלי להתמודדויות הבאות, את סימני השאלה וההתעכבות. הם חשובים ויקרים לי מאוד".

אני כל כך שמחה שביקשת שאתן לך את מה שכתבתי למפגש ושידעת שזה מה שאני חושבת ומרגישה לגביך. זה מגיע לך. כל ההערכה שבעולם.

מתוך אותן תכונות שמתוארות כאן בחרת לרכז במשך כמה שנים את תהליכי החשבון והזכרון בבית חינוך נגב, אוהלי הזכור, האסיפות והמפגשים של בית החינוך וזכיתי שוב לקבל עוד ועוד שיעורים, חכמה, הנאה וצחוק כשותפה שלך לצוות המרכז. אני חושבת שהרגשנו שיש לנו שפה ומטרה משותפת מתוך היצירה ארוכת השנים שכבר התהוותה, הקילומטרז' שלנו יחד בלעשות דברים חדשים בנגב, בחינוך מבוגרים ושהייתה לנו בעשייה הזו את חוויית חדוות החלוציות והחברות שנרקמות כשעושים דברים גדולים. 

היית לי שותף אמיתי לדרך. מודה על האור שהיית לי בחיי בכל הנופים והרגעים. המומה וכואבת, על אמא שלך, על רוני, מאיה וזוהר, על המדריכות, החברות והחברים היקרים לי ללב כל כך, על כל הנשמות שכואבות את לכתך והן רבות, רבות מאוד. נגעת בכולן והשארת חלל לא נתפס. 

אוהבת תמיד,

ניצן