סאשה רצקין

כשהייתי חניכה בסניף לוד גרעין רובץ היו קומונרים.. אמנם שחר לא היה קומונר בסניף לוד אבל היו ארועים לפעמים בסניף שהוא היה מגיע.. ותמיד אני ואלבינה זכרנו אותו מאז.. כנראה הוא באמת אישיות בלתי נשכחת...

אחרי זה כשעברתי לשדרות הייתי רואה אותו לפעמים בכל מיני ימים של בית חינוך נגב.. אבל המפגש החוזר שלנו היה כשהייתי במחוז נגב והוא בא להיות רכז ארגון. המפגש בינינו היה חיובי וחברי מההתחלה.. גם הוא זכר אותי עוד מימי סניף לוד.. וזה חיבור טבעי. היו לנו כמה שיחות על להיות אנשים מבוגרים בנוער העובד ומה זה מביא איתו והוא שיתף אותי בדילמות שלו ובחוויות חיים אישיות וידעתי שזאת תהיה שותפות טובה. לצערי קצת אחרי ששחר נכנס למחוז אני עזבתי את המחוז והייתי במקום קשה.. ועל אף שלא הייתי במחוז וכבר לא היה לנו קשר יומיומי שחר עדיין בחר להתייעץ איתי על כל מיני דברים רלוונטיים לקן שדרות והיה מאוד רגיש לנקודה שהייתי בה. 

בקיץ האחרון עשינו ביחד את הכשרות.. והיינו בתפקידים שדרשו מאיתנו תקשורת מאוד צמודה.. שחר היה מסור ומכיל ועזר לי ואני עזרתי לו.. ובעיקר הכל נעשה באופן חברי והומוריסטי- לשחר היה הומור שאני מאוד מתחברת אליו וזה מה שקונה אותי באנשים.

גם השנה דרכינו הצטלבו משימתית כשאני במטה והוא כרכז ארגון ואז רכז מחוז.. אמנם לא היינו חברים טובים, אבל כל שיחה בינינו הייתה כם הרבה סבלנות ובאופן חברי מצד שחר.. ושוב.. עם הרבה הומור.

הוא באמת אדם מיוחד. וזאת אבדה בלתי נסבלת. וקשה מאוד לכם וגם לנו. 

סאשה רצקין