עדי שמואל - הספד בלוויה

שחר, לב גדול, חיוך רחב ועיניים טובות. 

אני מכירה אותך מגיל ,16 קבוצת לח"ם, גרעין רובץ, נס ציונה, חדרה, מצפה, 20 שנה שאתה בוחר בי כמדריכה ואני בך החניך ואחר כך כחבר ושותף, בנקודות הקטנות והגדולות של החיים. יכולתי לספר אינסוף סיפורים המשקפים את מערכת היחסים המיוחדת שהייתה לנו. ואת ההתפתחות שהיא עברה בין נער למדריכה בתנועת נוער, אל תוך ההתבגרות לשאלות עמוקות ומסובכות של החיים. יכולתי לספר על ההתלבטות שלך להיכנס לעגלה, או ליסודי במצפה רמון בה קיבלתי ממך שיעור על המוכנות להתחנך כאדם בוגר. יכולתי לספר על השותפות העצומה שהייתה בינינו במפעל אוהלי הזכור בה גיליתי את המסירות האינסופית שלך ואת ההנאה הגלומה בלעשות מפעל עם ליאתי ואיתך. כשזוהר נולדה, ביקשת שאשתתף עם מאיה ואיתך בשאלות הכי רגישות ואינטימיות של החיים, הכנסתם אותי עמוק עמוק ללב ולבית שלכם והייתם נכונים לאפשר לי להיות אתכם בדרך הזו, כרתנו ברית בלי מילים. כשראיתי אותך בסורוקה, והגנבת אותי לטיפול נמרץ, ראיתי אותך מחזיק את ידה של זוהר ומתבונן עליה וידעתי באותו רגע איזה אבא תהיה. מהרגע הראשון של זוהר הובלת בבטחה את הבחירה בחיים, נתת אינסוף כוחות למאיה ולזוהר ושידרת בטחון ואמונה שאתם יכולים לעשות יחד את הדרך הזו. 

מאיה, הכוחות ששחר העניק לך ולזוהר נמצאים בתוכך. הכוחות צפונים בך, ואני יודעת שתגלי אותם לאורך הדרך עם חברותייך וחברייך לחיים. חניכיי האהובים, סביבת מצפה רמון בקיבוץ ראשית, אני מחבקת אתכם ברגעים הקשים האלה. אני מקווה שנצליח, בזכות החברותא העצומה שביניכם ובינינו להיות האחת בעבור השנייה, לא להישאר לבד. 

עברנו יחד כל-כך הרבה: שיחות, מפגשים, התמודדויות, לחיות יותר, כל-כך הרבה חיים.

וּמֻתָּר בָּם לִנְגֹּעַ,

וּמֻתָּר, וּמֻתָּר לֶאֱהֹב.

עדי שמואל