רוני כהן בראון - ה-30

גרנו בקוטג' בשכונת גבעת הסלעים בראש העין. רחוב בזלת 47. שחר וטל חלקו חדר, אני הייתי בחדר קטן ליד. הייתה להם מיטת קומותיים, אני זוכרת שמיכה צהובה וימי שבת בבוקר לטפס למיטה של שחר שהייתה המיטה העליונה וספק להתכרבל ספק ללכת מכות. 

היה להם מחשב בחדר בשלב מסויים, תמיד הערצתי את המוזיקה שהוא שומע ורציתי להיות הוא, לשמוע את אותה מוזיקה, לשבת לידו כשהוא משחק במחשב, להציק לו כשהוא עם חברים.

היה את הסיפורים על איך הוא היה מקלח אותי ועושה לי מגדל בשיער עם השמפו, ואיך היה מצמיד לי את הטוש של המקלחת לאוזן ואומר שיש לי טלפון ואז פותח את הזרם של המים.

ואת הסיפור על החתול שהביא הביתה, שקרא לו שמשון ובסוף גילינו שזאת בכלל שמשונה והיא המליטה מלא גורים. או את החתול שהוא ניסה להפוך לצמחוני, ללא הצלחה.

אחרי זה ההורים נפרדו ועברנו דירה, ושחר יצא לחווה, ונפגשנו בעיקר בסופי שבוע לעיתים רחוקות. אלה היו שנים שכעסתי עליו שהוא הלך, שהוא ממעט לבוא הביתה ולהיפגש איתי. 

אחרי שקיבלתי רישיון, שחר לימד אותי איך לחנות במאוזן. 

כשהיינו באיטליה בחתונה של פדה בקיץ, הוא נסע איתי ברכב הילוכים ולאט ובסבלנות עזר לי להיזכר איך לנהוג על הילוכים. היה כביש צר בעלייה שמשאית עמדה בנתיב שלי והיה צריך לצאת לעקיפה מלחיצה, הוא ברוגע ובשקט עזר לי ולא איבד סבלנות גם אחרי שהאוטו נכבה כמה פעמים. 

כשהייתי בת 18 הוא לקח אותי ללילה של טקס התבגרות במצפה. אמא לקחה אותנו באוטו, שחר עצר את הרכב במקום הכי חשוך ובלי קליטה שאפשר, ליד בורות לוץ, ואמר לאמא ששם אנחנו יורדים. היא כעסה ואמרה לו שהוא השתגע, מה יקרה אם יכיש אותנו נחש ולא יהיה איך להזעיק עזרה. אז בסוף סיכמנו על מקום מואר יותר עם יותר קליטה סלולרית, ירדנו שם, הקמנו אוהל. הוא לימד אותי איך להדליק מדורה, ישבנו וניגנו בגיטרה ושרנו שירים ופיטפטנו. כבר לא זוכרת על מה.

הייתה את הפעם ההיא שהוא בא לחולון לשבת איתי על פיצה, כשהייתי שם בחווה, ואמר לי שבפעם הבאה אני משלמת כי כולנו חברי תנועה ותפרנים. קיבלתי ממנו ספר שירים של ויסלבה שימבורסקה ליומולדת עם הקדשה בהתחלה, שאני מחפשת מאז התאונה ולא מוצאת. רק רוצה לקרוא את ההקדשה. כתבת משהו על זה שויסלבה ידעה לראות ולתאר את החיים באיזה פשטות יפה כזאת.

המחברת שהכין לי לגיוס, שבתחילתה יש מכתב אישי שבהתחלה הוא אישי ואז הוא פוליטי ומדבר על החברה הישראלית וצבא עם וכו' וכו'. ויש שם ציטוטים של רבין ויגאל אלון ובן גוריון, עם שאלות להתייחסות כמו "איך הפכת את החניכים שלך לאנשים טובים יותר היום?" ועוד דברים ברומו של עולם. מחברת שהיא סמינר במעורר. ויש גם שוברים כאלה חמודים של "תבקשי ממני לקנות לך משהו ששכחת לקחת לבסיס" או "כביסה במצפה" או "שיחת פריקה בטלפון כשקשה לך ואת מתגעגעת". הלוואי שיכולתי להשתמש בשובר הזה היום.

אחרי השחרור, ריכזתי את קני רחובות ואת אוהל הזכור בעיר, והוא ריכז את האוהלים בדרום אז הוא בא להעביר לנו ישיבה ברחובות, וקבענו לפני לשבת לאכול. ואז עשינו צחוקים בישיבה. אלה היו שבועיים מטורפים שמצאתי את עצמי עושה שנ"צ ואוכלת צהריים אצל החברים מאופק ודרך, ויואב שטיין אמר לי "זה בסדר זה כמו לישון אצל החברים של אח שלך זה קורה גם מחוץ לתנועה".

הודעת ווטסאפ שסיפרתי לו שריכזתי את הסמינר של חשבון וזכרון של אלומות והוא נורא התרגש.

טיול פסח, שחר אחראי חניון, אנחנו מדברים על שירותים כימיים וגנרטורים, הוא גאה כמו טווס בחניון המפואר שהוא מקים. הוא סיפר איך הכין מרק לחניכים והייתה שכבה דקה של ברחשים שהתיישבה על המרק והחניכים עוד רגע מגיעים, אז בהתחלה הוא ניסה לשלות אותם ובסוף הוא עירבב הכל ואמר ״קצת חלבון״. 

אחד במאי, מצאתי אותו יושב עם זוהר על המדרגות בצד, זוהר בהלם מהמעבר החד מגן יער למרכז תל אביב, מתלהבת מהמנופים. לשחר אין כוח למינגלינג, אבל כל מי שניגש מקבל חיוך וחיבוק. הוא אומר בחצי התנצלות שהביא לזוהר בגדים אדומים אבל היא לא רוצה, רוצה רק את השמלה עם האננסים, מוציא צבעי פנים מהתיק ונותן לי, וזוהר רוצה רק פרח צהוב, בסוף התפשרנו על פרח צהוב במילוי אדום ואז בלחי השנייה היא כבר רצתה פרפר בכחול אדום.

ואני אומרת לשחר שאני רעבה והוא מציע לי שניצל ואני שואלת אם זה שניצל תירס והוא אומר שלא, ויאללה תשתחררי תאכלי קצת בשר מה קרה. אבל הוא גם לא באמת אכל בשר, סתם שיחק אותה.

שחר אומר שסיפר לזוהר בדרך שהם הולכים למסיבה והיא שאלה אם יהיה ממתקים, אז כשהגיעו הם חיפשו ממתקים ומצאו סוכריות בדוכן של האיגוד המקצועי, והוא מספר איך למרות שהיא לא ידעה את התשובות לשאלות שם היא קיבלה טופי מהצנצנת של נחש כמה יש בצנצנת. ומספר על חניך ממחוז נגב שאמר לו שלום וחיבק אותו והוא בכלל לא יודע מי זה.

תוך כמה דקות זוהר כבר מורחת את צבעי הפנים בטיפוסים עלייך ואני מציירת לה מחדש. מתישהו הצלחנו לשכנע אותה לראות את ההצגה במתחם ילדים ואתה איתה שם, נצלה בשמש, אח״כ גם מאיה מגיעה ואני עושה סיבוב וחוזרת אליכם. כשההצגה נגמרת אתם הולכים להסתובב ברחבה שם ואני חצי נפרדת מכם אבל גם לא באמת. לא ידעתי שזאת הפעם האחרונה שאראה אותך. מזל שעשינו סלפי לאמא. 

התכתבות ווטסאפ בשלישי בערב, שלחתי לו פרק של קארפול קריוקי עם טיפקס שהוא נורא אוהב.

לא הצלחנו לקבוע זמן לחגוג לך יומולדת השנה. אבל חגגנו לי בבאולינג, ושמחת על הרעיון, אמרת שזה יהיה כיף. את זוהר עניינו רק מכונות המשחקים, אבל לאט לאט ידעת לעניין אותה ולהביא אותה גם לבאולינג, היה לך חשוב שהיא תחווה כמה שיותר דברים ותפגוש את העולם. 

יומולדת לזוהר חגגנו בקיר טיפוס במדרשת בן גוריון. גם שם בהתחלה לא עניין אותה הטיפוס, רק נהנתה לקפוץ על המזרונים. בעזרת איזה בובה על מגנט מצאת דרך לעניין אותה, עד שבסוף היא טיפסה וביקשה את עזרתך שתרים אותה ותשמור עליה.