רוני כהן בראון - אזכרה 3 שנים

שוחי

לא רציתי לכתוב השנה

אני שונאת את זה שהכל זכרונות. שאתה לא ממשיך לחיות ולייצר איתי חוויות ושיחות וצחוקים.

כמובן שהדחקתי את האזכרה עד הרגע האחרון, עד שאין ברירה לפתוח את תיבת הפנדורה של הכאב והגעגוע. אני מרגישה כאילו השנים שעוברות הן כמו סיכות שנועצים ללוחמים בצירוף אגרוף לחזה. עברה שנה, שנתיים, שלוש. לא פחות כואב אבל שרדתי את זה, עברתי עוד שנה בלעדייך.

עמר שאל אם ארצה לשים איזה שיר, אמרתי שאחשוב על זה. בסוף אני תמיד חוזרת לצלצולי פעמונים. בגרעין פילים הייתה לנו מסורת שאני התחלתי כמובן להכין שירונים לכל מיני אירועים עם הקדשות. אז בשירון של אחים מקדישים, כולם הקדישו שירים פחות או יותר מוכרים שניגנו ושרנו אותם בכיף, וברור שאתה תבחר שיר של אהובה עוזרי שאז לא הכרתי בכלל וכמוני גם כל שאר האנשים. הייתי צמאה להקדשה ממך, ואז באת עם השיר הלא ברור הזה שאני עד היום לא יודעת למה בחרת אותו, בטח סתם עלה לך לראש באותו הרגע ואני נשארתי לחפש פרשניות.

‏היום כשאני מקשיבה לו אני חושבת על דמותך שהולכת ומתרחקת, ועליי שכאן אני אל מול ביתך. על חייך שהסתיימו מוקדם מדי כמו בוסר, והשאירו לנו דמעות של כאב ואושר.

‏ בחודש האחרון אני עובדת על שיר לאלבום שהחלטתי להכניס לתוכו את הקול שלך. צללתי לתוך ים הקלטות WhatsApp מהחברים שלך, התרגשתי צחקתי ובכיתי מגעגוע.

‏רציתי להגיד תודה על הטעם המוזיקלי שלי שהתעצב בזכותך, על אהובה עוזרי ופיונה אפל, על הדג נחש וטיפקס וכל שאר המוזיקה המופלאה שאיחסנת בצורה מסודרת להפליא תיקיות תיקיות במחשב.

מתגעגעת.