ירדנה אלמקייס

שחר ז"ל

אם יכלו לבדוק פעימות ליבי.. מדד הדופק היה מתפוצץ. תחושה של ריקנות בלתי נלאית, אבדה שאין בה שום תכלית. לעיתים אני רוצה לזעוק השמיימה!!! עלמה מה? ולמה? אז מכיוון שלא ממש שומעים את רחשי ליבי אני מרשה לעצמי לנפץ את כל אשר עומד בדרכי.

שחר – מהיום שהגעת הכרנו. כמה דברים החלפנו בינינו, לא על הכול הסכמנו! אבל בהחלט החיים לימדו אותי שלאהוב אותך ללא לאות... ביום שרקמת את מערכת היחסים עם מאיה האהובה שלי, ליבי היה כל כך מאושר. כי כמה אהבה ושמחה הייתה בי לכם. וכאשר זוהר נולדה, אווו! כפילה ממש שלך. אני לא יכולה להבין או לנסות לחשוב שאתה כבר לא איתנו. אני אוהבת אותך לנצח, ואמשיך להנציח אותך בכל דרך שרק אוכל.

עשינו דרך מאד ארוכה, אהבנו לשוחח המון, אהבתי לפרוק ולא עניין אותי מה אומרת, או מה חושבים, אבל תמיד היית שם בשבילי – אתה מאיה וכל דרור ישראל תהא מנוחתך עדן אהוב ענק, חבר אתה בהחלט חסר.

מי שלא הכיר אותך הפסיד.

עצב, כעס, לב דואב, תמיד תונצח בכל דרך שרק אוכל

ירדנה אלמקייס