אלון פרידלנד - אזכרה - שנתיים

שחר, אחרי שנתיים שאתה לא כאן, הייתי כל כך רוצה לדבר ולהגיד לך הרבה דברים.

כשקברנו אותך זה היה לי כל כך מוזר ועצוב, והכל היה בהתפרקות, אני לא הצלחתי לתפוס את זה שאתה איננו. בסוף ההלוויה החלטתי לדבר איתך, וזה הרגיע אותי ונתן לי מקום איתך.

אבל האמת היא - שלא הצלחתי. החיים הלמו בי ובנו מהר וחזק מאוד ולקחו אותי ללהיות לצד מאיה וזוהר האהובות שלך, לנסות לנחם למרות שזה בלתי אפשרי, ולהתמודד עם החוסר שלך בתוך כל מה שהשארת אחריך.

דרך המפגש עם המקומות הכי קרובים בחיים שלך יצא לי לראות אפילו יותר, את כל הדברים המדהימים שיצרת יחד עם האנשים שאתה כל כך אוהב. כמה אתה משמעותי בחיים של כל כך הרבה אנשים, ברמות שקשה לתאר. כמה דברים הצלחת להיות ולהחזיק. הערכתי אותך מאוד בחייך אבל ההערכה שלי אליך רק עלתה בשנתיים הללו.  

אנחנו מנסים לחיות כאן בלעדיך וזה קשה מאוד מאוד. לפעמים באופן די מטופש אני חושב שאולי אם היית יודע כמה זה קשה לא היית הולך.

אני עסוק הרבה בהתמודדות עם החוסר שלך, אבל עכשיו אני רוצה להיזכר ולהזכיר אותך, את שחר החבר שלי.

אנחנו מכירים המון שנים, כבר מתקופת גדוד 50 אוגוסט 04, אפילו היינו ביחד במחלקה.מבחינתי הקשרים בין הגרעינים שלנו בגדוד היו חלק מהתשתית שמתוכה בחרתם להגיע ולבנות איתנו את החיים במצפה רמון.

לאורך השנים לפעמים היינו קרובים, ולפעמים רחוקים. מנסים להיות בשותפות על מה שקורה עם התנועה במצפה למרות שאתה מגרעין רובץ ואני מגרעין שובב. תמיד גם הערכתי את הרצינות שלך וגם היה לי קשה עם זה שאנחנו לא בדיוק תמיד מבינים את המציאות אותו דבר. אתה תמיד יודע להתווכח ואני הרגשתי כאילו אנחנו עשויים מחומרים שונים.

אבל איך אהבתי לדבר איתך, שיחות על מצפה רמון, ההתנסות האורגנית במצפה רמון, שיחות על הקבוצה, התאגדות מרצון ושיתוף, על הזוגיות שלך עם מאיה ועל הזוגיות שלי עם כל מיני, על הנגב, אל הנגב, מחוז נגב, המון המון על החיים היומיומיים והממשיים כאן.

והכי הרבה, שיחות על ההורות שלך, וההורות שאני כל כך רציתי שתקרה לי.

חלק מהדברים שאני כותב לך הם בלשון הווה למרות שזה קצת מוזר, אבל ככה אני רוצה להתייחס אליך. זה עוזר לי להרגיש שאני יכול לשמור אותך קרוב איתי בחיים.

אתה שותף אמיתי במה שצריך, מצליח לא להשאיר אותי לבד. תמיד יודע לנסח את הדברים יפה, להתלבט על הזווית הערכית של מציאות מסוימת. מגיע עם הרבה שאלות ולפעמים עם פסימיות בריאה כזאת, שתמיד הרגשתי שאתה מחפש לאתגר אותי בה וגם שאני אנסה לשכנע אותך שהמציאות יכולה להתפתח למקום חיובי.

היתה לך יכולת גם לשים כל מיני גבולות, זה קצת הטריף אותי אבל הרגשתי שיש לי גם הרבה מה ללמוד מזה.

אתה אדם שלא מפחד להתנסות, לא מפחד להתחיל דברים חדשים, הוראה, ריכוז של התנסויות שונות, ניהול העגלה, חינוך מבוגרים ועוד ועוד. תמיד באת לדברים עם צניעות כזאת, אבל גם עם כוח פנימי שיודע שאתה יכול לעשות הכל.

אני כל כך מעריך את זה בך, וגם מקנא.

השנה אנחנו בני 40, אני כבר הורה, הייתי ממש רוצה שתפגוש את אופק ותראה כמה היא חמודה, אני מדמיין איך היית עושה איתה המון צחוקים מיוחדים שלכם. אני אוהב לראות את הילדות שלנו נפגשות. ככל שהזמן עובר זוהר מזכירה לי אותך יותר ויותר. עצוב לי שלא נוכל לבלות ולטייל איתם ביחד.

תודה שהיית איתי לאורך כל השנים, ושאני עדיין מרגיש אותך איתי.

אני אוהב אותך.