ניצן זגן - אזכרה 3 שנים

לפני חודש חלמתי שאתה מת. זה היה מאוד מאד עצוב. היית בחול בכלל ואני הייתי צריכה למצוא טיסה כדי להגיע להלוויה... יומיים אחרי פגשתי כל מיני אנשים מהקיבוץ. הם כולם שכבו על הארץ כמו שטיח ובכו, הצטרפתי לשטיח האנושי הזה ובכיתי ממש. זה היה מקום טוב לפרוק

באותו בוקר קמתי ושלחתי הודעה לכמה חברים: מה קורה עם האזכרה? כבר יש החלטה מתי? פתאום הבנתי שזהו עוד שניה מאי... וזה הזמן... לבא. העסיקו אותי המון דברים בתקופה המטורללת הזו. שוב מערכה ואין שגרה, ואני בהיריון והטיפול במחלה של שחר ציון (שלי) ואני ממש מוטרדת ממלא ואז פתאום חלום שמחזיר אותי למקום הזה, משהו בגוף שלא נותן לשכוח. בקרוב מאי, כמה אני שונאת את החודש הזה.

זה דיי מדהים שלא יותר מיומיים לפני אמרתי לאופיר שאני רוצה לסוע לכמה ימים למצפה אבל שאני מבינה שזו תקופה עמוסה ואין סיכוי שנצליח. ואז החלום הזה מיד החזיר אותי למציאות הזו שאתה מת ובעצם יש זמן קבוע בלוח השנה למצפה. זה חזק יותר מהרבה תכניות אחרות. פתאום נהיה לך תפקיד חדש להביא אותי עד מצפה, אי אפשר יותר להפגש באמצע ...

מאז אותו חלום אתה ואני נפגשים ומדברים. בנסיעות שלי, בבקרים שאני מתעוררת מוקדם מידי, שוב בחלומות ובכל הזדמנות שיש קצת שקט. אני כ"כ מתגעגעת אליך אתה לא יודע כמה. כמה הייתי רוצה שסתם אוכל להתקשר לקשקש קצת ולהתעדכן, שנפגש איפשהו בדרכים שלנו למפגש איכותי כזה של שנינו – זה יכול להיות במסמיה/ ביקנעם באותה מידה. פשוט כי אתה בצפון או אני בדרום וניצלנו הזדמנות, שפתאום תפתיע אותי באיזה מתנה ממש מיוחדת כמו ספר של רבי נחמן ותכתוב לי הקדשה עם ציטוט כזה שממש התחברת אליו והתחבר לך אלי, שנעשה טיול קצר עם הילדות – עם זהר ועם שחר כי הן כבר ממש ילדות גדולות והן חכמות ומצחיקות וזה יהיה ממש כיף לעשות איתן משהו כיף. מנסה להחיות אותך לרגעים קצרים, כאילו אתה פה בחיים האלו של 2026, כאילו אתה עדין איתי וכשיש לי כל מיני דברים גדולים של החיים אני רוצה לשתף אותך – שבקבוצת אשל אנחנו נפרדים ודלית ודנה עוזבות את רביד, כשהיינו בדילמות לגבי ההיריון הזה ומה יכול להיות בשליטתנו, שהמחלה הזו שגילינו לשחר חשבנו שזה ממש לא בעיה ונתמודד עם הכל אבל בעצם זה ממש לא כזה פשוט ועדין נתמודד עם הכל כי זה החיים. ואנחנו מדברים לפעמים כי אני ממש רוצה שתדע מה איתי ויותר מזה רוצה לשמוע מה יש לך להגיד. ואני צריכה לנסות להמציא את הגרסא שלך ב2026. זה לא רק מה יש לך להגיד זה גם איפה אתה היום, אם היית. איזו משימה אתה עושה כי אתה בטוח כבר לא רכז מחוז, מה איתך ועם מאיה, אם כבר יש לכם עוד ילדה או ילד, ומה קורה במצפה רמון אבל מהזווית שלך אני רוצה לדעת... את הכל אני צריכה להמציא לבד, בלעדייך. אתה הולך ומתרחק ואני מנסה להאחז ולהחיות אותך כמה שאפשר. אני אוהבת אותך ומתגעגעת אליך