ירדה אלמקייס - הספד ב-30

שחר!

לעמוד כאן ולחשוב שהזמן מאחור, וכל יום שעובר, הכאב מתעצם יותר ויותר, אין פעם שאתה לא חולף במוחי או בדמיוני. ומעניין, תמיד מופיע עם חיוך. נקודת ציון שבה רצית תמיד שנזכור אותך, ״שחר והחיוך״.

במהלך שנות הכרותנו, למדתי להכיר אדם משכמו ומעלה. החינוך היה מעל לכול, ובראש מעיינך נלחמת למען הצדק, למען האור, והאור כבה. אני מנסה לפעמים לראות את חוט האפיפון שמתנוסס אי שם בשמיים. החוט גבוה, המרחק אינסופי... ולכן אני נוחתת על מציאות שמנפצת את הלב לרסיסים. מי שלא הכיר אותך באמת לא יכול היה להבין את העומקים אליהם צללת.

הגעת לעיירה מצפה רמון וראית חזון. ראית איך כולם מתגייסים למען כולם. ואיך אפשר לחבר נשמות ללא שום הפרדות והבדלים, אם ידעת שמישהו במצוקה היית הראשון לנסות לעזור. כאשר ליאל ועינב נהרגו בכביש הדמים רקעת ברגליים, ואף הרמת הפגנה. ידעת הדם חייב להפסק שם, ומישהו חייב להבין. לבסוף הלוחם למען הכול, מצאת אתה את מותך המיותר והדם לא הפסיק לנזול.

ממעמקים קראתיך ה׳ אך קולנו לא נשמע.

אני רוצה לזכור אותך יש ביד עם אהובתך מאיה. ועם זוהר המדהימה. עם החיוך, הטיולים בעגלה והחוויה ההורית שפיזרת. לא משנה מה נותר לנו, מאיה זכתה במתנה היפה מכולם. בזוהר. שתבל לחיים ארוכים, שתגדל ותדע מי היה אביה ומה היה פועלו. אבא ובן זוג מדהים ומיוחד.

שחר - אנשים כמוך ם נכס צאן ברזל אך הברזל מכה חזק. והמציאות עולה על כל דמיון.

לעמוד כאן ולדבר עליך בלשון עבר זה כאילו לסחוט את הלימון, ואז לבקש אותו שלם וחדש.

יש המון לספר לך חבר יקר!

אך הנה אנחנו כאן סופרים 30 למותך וממאנים להאמין.

כל כך אהבתי אותך, גם כשרבתי איתך, גם כשלא הסכמנו על המון דברים, תמיד סיכמת בחיוכים.

איש של שלום.

איש של חזון.

איש של ערכיות.

ואיש של עקרונות.

נוח על משכבך בשלום. תמיד תחסר לנו בנוף אבל נמצא את הדרך להנציח את קיומך. ועשייתך בכל מכלול שנות חייך.

שחר, אני יכולה רק לומר לכולם כאן מה שהצלחת להספיר במשך שנות חייך הקצרות לא הצליחו רבים וטובים ממרום שנות חייהם. נוח על משכבך בשלום! האר לנו אור מיוחד, מעבר לענן תן כוחות לכל חבריך, ובמיוחד למאיה וזוהר היקרות לנו מפז.