ליאת ששון - אזכרה 3 שנים

לקח לי הרבה זמן לכתוב ולדבר, היו 3 שנים ארוכות והרבה קרה והזיכרון קצת מוזר. אתה ואני זה היה יום-יום בתקופות מפולחות של השנה ולא יום-יום של סידור וילדים וחיים משותפים. שעות של שיחות, חשיבה, יצירה ואהבה ועומק והדרכה.

עשרות גלגולים של צוותים שונים לאורך השנים של ר"פ ואז מעגל עיצוב וקיבוץ. עשרות קבוצות וואטאספ של אתה אני ועוד מישהו או 2 כי לדעתי בכל דבר שהיינו יחד פתחתי לנו קבוצה , שיהיה, והם מהקבוצות המשמעותיות שהיו לי. 

חבורת בסוד שיח הטובה והאהובה. אתה אורקה ואני שם יחד כי ר"פ. אני יותר רואה את הפער והקושי, אתה תמיד טוב לב, כנה ומעוניין במפגש , לא משתף כ"כ פעולה עם לשון הרע ובטח לא מאחורי הגב.

בחנוכה היינו אצל מיה וזוהר סופ״ש , ושירה וזוהר היו מדהימות יחד וזוהר כ"כ יפה וכ"כ חכמה וכ"כ מצחיקה  וחשבתי איזה נחמד זה היה לך לראות את זה.

אני זוכרת כששירה נולדה באתם שלושתכם לבקר אותנו, זוהר הייתה פיצ כי יש בינהן חודשיים ועשיתם מאמץ ובאתם והיא צרחה כל הדרך.

כל השנתיים של ההספדים והמילים עליך כולם אמרו כמה אתה עקשן. כל הזמן עבר לי בראש אתה ממש לא עקשן על מה כולם מדברים. יכול להיות שבפורום שמונה את דידס ודודו ויואבי יובב ואני לא היה לך מקום להיות עקשן והאמת שתמיד אתה וניצ היית בתפקיד המגשר, המוצא פתרון, הפותר סכסוכים, הלוקח פרוייקטים שאנחנו לא היינו טובי לב מספיק כדי לעשות ולקיים את הדיאלוג שדרשו. חבורת אחרי 'ר"פ להטות' הייתה אני והבנים וכמות הצחוקים שהיו בה לא ניתנת להסבר. 

אהבת להדריך ולהסתובב ולפגוש את האנשים, היית משקיען ובונה פעולות וחושב מה נכון. הולך לך עם הדרורית גאה וזקוף. אדם כ"כ מסור. לפני תחילת מפעל כל שנה היינו עושים יחד לו"ז כי ריכזנו אזורים שונים והיינו מתעקשים על זמן משותף, ביקור יחד במקום , קפה וארוחה.

ידעת תמיד לחזק אותי ולהגיד לי על משהו שעשיתי שהוא טוב ולהרים לי. חבר טוב שתומך ומחזק ומקשיב למילה שלך וחם ואוהב. בימי הולדת היית עושה את הקטע המוזר של מישהו פה עשה משהו , שזה לדעתי הדבר הכי זקן שאפשר לעשות אבל ממך זה היה חינני.   

גילוי נאות, כל פעם כשהיית כותב מתבעס היית כותב עם ע' וזה הצחיק אותי כל פעם מחדש אבל לא נעים כשמישהו אומר לך שהוא מבועס להגיד לו חיים זה לא עם ע. אז שתדע שהמון שנים אני מחזיקה את זה , שבאסה עם א'.

תמיד היית הבן אדם שלי שאפשר להסתכל אחד על השני ולהבין. כמו הרגע הזה בסמינר אוהלים שפעם ראשונה שחריה באו הרבה והם שרו בקבלת שבת מי האשה במקום מי האיש ואתה ואני לא ידענו מה לעשות עם עצמנו והסתכלתי עליך במבט של 'הצילו'.

הגלגול המשימתי האחרון שלנו הוא הנוע"ל היפה והטוב. להתראות במפעלים לשמוח שאנחנו יחד בדבר החשוד הזה בתור מבוגרים כ"כ ובמרכז בימים של צוותים ופתאום אתה מתקשר לשאול אותי על חניכות מאונו להכשרות, ופתאום הודעה "אני ביער איפה את", ואתה תמיד שואל איתי מי באיזה התאגדות כי בטוח שהאיש מכיסופים הוא בעצם אלומות.

איכשהו, למרות מצפה ועפולה או מצפה וראשל"צ וחוסר יום- יום היינו חברים טובים, היו לנו משימות וצוותים ויצירות וחלומות ואחריות וקיבוץ ותנועה.

כשנהרגת אמרו לי בטלפון 'שחר נהרג'

וזוכרת ששאלתי : שחר שלי?

כזה מין היית , שחר שלי שהוא חבר שלי ושותף שלי ויקר לי כ"כ.

געגועים אליך ולכל מה שעשינו יחד

ליאת