מיה שאול - הספד בלוויה

יש לי חבר, קוראים לו שחר. כשמסתכלים עלינו לא ברור מה אנחנו חברים, אחים, שותפים למשימה.... 

 20 שנים שאנחנו עושים דברים ביחד 

20  פאקינג שנים  20 שנים שאני אוהבת אותו, לא מהרגע הראשון... לקח לנו קצת זמן. 

אבל כן.. מצוות סניף יפו בחווה לצוות הבוגר אחרי הצבא ומצפה והנוער העובד והלומד מתישהו מאיה באה לחיים שלנו ואז ירדת בדרגה, הרגשת את זה ואפילו התאכזבת אני מצטערת יצא שמאיה היא חלק ממני שמסתובב בעולם והאיחוד ביננו היה בלתי נמנע אתמול כל הלילה חשבתי מה אנחנו ? כי אם היינו ממש חברים אז היינו מספרים אחד לשניה יותר דברים ואם היינו שותפים היינו עושים יותר משימות ביחד אז כנראה שאנחנו הכל ואולי בעצם מה שאתה בשבילי זה משפחה אתה משפחה שלי אתה המובן מאליו הנצחי של המשפחה שגם אם נתרחק נשאר נהיה אני אסמוך עליך ואתה תסמוך עלי כי זה ברור, ומובן מאליו ונצחי לא משנה איזה בית זה שלי - זה גם הבית שלך במצפה, בשדה בוקר, בפתח תקווה 5 המשפחה שלי אוהבת אותך, הם כאן, שבורים את לכתך. וכמה אהבת את אדר הפיצ׳קון ודדו. ואני, ידוע שאני במועדון המעריצים של מיקי ושל הבדיחות של טל, ורוני אני מתעניינת בך מרחוק מה את חושבת כשהזמנתי אותך לעשות איתי את מחוז נגב כולם ממש שמחו אבל גם הרימו גבה כי אני ואתה, חכמים, מוכשרים ומוצלחים ככל שנהיה ביחד הכי טוב מה שידענו לעשות ) מעבר להומור דלוח וזהה שחלקנו (זה לריב וואו כמה לריב ריבים מעליבים כאלה, עם רגשות שנוטרים עליהם ולא שעברנו את זה חלק לגמרי, אבל תראה איך צלחנו את זה יפה ככ היה לי טבעי סדר היום איתך, לחשוב, להתייעץ ככ עצבן אותי כמה אתה מסודר וכמה אני מפזרת הכל לכל מקום אבל נשענתי על זה, כי זה עוגן וזה עבד ועכשיו זה נגמר, בעצם הכל נגמר גם כל הפוטנציאל הלא ממומש שליווה אותנו מהיום הראשון ביחסים שלנו גם הוא נגמר כבר לא יתממש תודה על מה שהיה, על מה שזכיתי איתך, לידך. תודה על כל מה שלימדת אותי, גם אם לא הודיתי בזה תמיד. מאיה וזוהר הן הלב שלי ותמיד ימשיכו להיות. 

להתראות 

מיה שאול