צור וילמן - אזכרה 3 שנים

לשחר 3 שנים אחרי – 8/5/26

לפני כמה ימים או שבוע, חבר שהתייתם מאביו לפני כמה שנים שאל אותי: "תגיד זה הולך ונעשה קל עם השנים", ויריתי ישר "כן". לא יודע למה עניתי כל כך מהר. גם כי רציתי לתת איזו ביטחון שמהול בנחמה, או משהו כזה. וגם כי אני באמת מרגיש ככה, המוות הולך ומתרחק, וזה הולך רק לכיוון אחד. החיים צומחים להרבה כיוונים אבל המוות קו ישר אחד יציב נמתח הלאה מאיתנו אל עבר האופק.

אבל אפשר לפעמים לבחור לצעוד אליו. להישיר אליו מבט, אל החיים שאינם עוד אבל שהיו, ממש היו. ואז כל הצבעים כמו חוזרים לחיים, תרתי משמע, והכל מרגיש קצת אחרת.

רוני ביקשה ממני למצוא לה הקלטה של שחר לשיר שהיא כתבה ומקליטה. אז אחרי שדחיתי את זה קצת, ניגשתי לעבור על הואטס אפ שלי ושלו. כשעברתי טלפון זה הדבר שהיה לי הכי חשוב, ששום הודעה קולית או תמונה לא תאבד בדרך. ואו זה היה מתיש. דיברנו פה ושם בהודעות קוליות אבל בעיקר היו המון הודעות. בואו נגיד השקעתי בזה הרבה זמן, והגעתי עד מרץ 2021 וזה אחרי שכבר הפסקתי כמה פעמים. כל יום שיחה, הודעה ועוד.

נושאי שיחה עיקריים לתקופת החיים הזו: אופניים שהיו אהבתו החדשה של שחר שהתחלה בתקופת הזו. הוא באמת ניסה לנער מעלי את האבק שצברתי, ובתכלס זה קרה ממש רק אחרי מותו. נושא נוסף, הורות וגידול ילדים, זוהר, עמיחי. נושא שלישי, לעשות את התנועה. הרבה חיפוש של איך נכון, ומה צריך לעשות, איך להדריך, ועוד. וגם על רכבים דיברנו, וכל הודעה על רכב או סידור או נסיעה קצת צבטה לי את הלב..

והאמת, כל הסיפור הזה של האופניים, שיצא לי להגיד לאנשים בצחוק שזה משבר הגיל 40 שלי, אבל האמת שזו פשוט עוד דרך לחיות אותו ולחיות איתו, כלומר עם שחר. כי אמנם המוות קו ישר שנמתח הלאה, אבל החיים שנפסקו הותירו גם נבטים לתוך החיים שלנו. האופניים זה מן משהו כזה, צמח שנבטח וצמח ומלבלב, ויש בו משהו ממנו איתי כל הזמן ולכל אורך הדרך.

מתישהו, לא רוצה להתחייב, אני אמשיך אחורה עוד, ונראה מה נגלה. איך אבין את המקום שלך בחיים שלי עכשיו. בינתיים אתה ממשיך להיות איתי ככה וזה לא מעט.

צור