מאיה שדה - אזכרה - שנתיים

ממי שלי,

באמת שלא רציתי שתגיע האזכרה.

זה יותר מידי של מוות, ואתה היית כל כך של החיים.

זאת קלישאה, אבל קלישאה נכונה שחוזרת כל הזמן.

כשאני קמה בבוקר ואתה לא שם.

ולפעמים זה עדיין שוק.

כשזוהר עצובה ואתה לא שם לחבק, כשזוהר מצחיקה ואתה לא כאן כדי לצחוק. כשהיא אומרת משהו מפעים.

כשצריך להחליט לאיזה בית ספר לרשום אותה ואני מנסה לדמיין מה היית חושב.

כשהיו לה תולעים בפעם הראשונה וקיללתי אותך שהצלחת להתחמק מזה. איכס.

שחר, היית משמעותי לכל כך הרבה אנשים. והיית אהוב.

ובכל זאת, זה רגע לאהוב אותך ביחד, שכל כך הולם את מי שאתה.

אז ממי שלי,

אוהבת עד אין קץ ולתמיד ומתגעגעת כל כך.

מדהים כמה זכרונות מתוקים נשארו בי מהחיים שלנו ובזוהר שזוכרת ממך כל כך הרבה טוב.

נשמע עכשיו את השיר ״אבא סיפור״. אני מקדישה אותו באהבה לזוהר שלנו שלא כאן, אבל מתגעגעת כל כך.

לפני כמה ימים כשיצאנו מהבית, היא הסתכלה על מגנט שהניחה בהמון תשומת לב ליד ידית היציאה מהבית החדש בו לא זכית לחיות ואמרה לך בקול המתוק שלה:

״בי אבא״.